הפעם נדבר על פתיחות לספרים, למה הן החלק החשוב ביותר ביצירה ואיך גורמים לקורא להמשיך לקרוא ולקרוא ולקרוא...
כמה פעמים קרה לכם שהרמתם ספר חדש בחנות, קראתם כמה משפטים ומיד החלטתם שאתם אוהבים את הספר הזה או שאתם שונאים אותו? אנו חיים בעידן בו אינספור גירויים נלחמים על תשומת לבנו. וכצרכני תרבות אנחנו מסוגלים להחליט תוך דקות ספורות (או פחות) אם לתת צ'אנס או לא. אם לא נשבה את הקורא שלנו תיכף ומיד בקסם שיצרנו אנחנו עלולים לאבד אותו. אז איך כותבים פתיחה מוצלחת שתבטיח שהקורא ישאר עמנו גם במהלך מאות העמודים הבאים?
א. בלי תיאורים
אישית אני אוהבת מאוד תיאורי נוף וטבע אבל עדיף לא להכביר בתיאורים בפתיחה אלא לוותר עליהם לטובת אלמנט דרמטי יותר. זכרו שתוכלו לספק את האווירה המדוייקת מאוחר יותר כאשר הקורא כבר יהיה שבוי בכיסכם.
ב. סקרנות
אחת הדרכים הבדוקות ללכוד את הקורא היא לעורר את הרגש האנושי העמוק והיפה הידוע כסקרנות. פתיחה קלאסית מעלה שאלה. בין אם ברמה העלילתית (מי רצח את הגופה ששוכבת לפנינו בשלולית דם) ובין אם ברמה הרגשית (האם לבו הפגוע והפצוע של הגיבור מסוגל עדיין להיפתח לאהבה). לא צריך יותר ממשפט או שניים כדי להכניס את הקורא לסיטואציה מסקרנת שרוצים לדעת כיצד תתפתח.
ג. הזדהות
גיבור בקונפליקט מעורר בנו הזדהות, ולכן אל תהססו לצלול מיד לעומק הקונפליקט הרגשי של הגיבורה (היא מאוד רוצה ללכת לחתונה של חברתה הטובה אבל חוששת לפגוש שם את האקס) או של הגיבור (אין לו כסף לקנות את המכונית הזאת, אבל הוא חייב, ממש חייב, כי אחרת מה החיים האלו שווים לעזאזל?)
ד. שכתוב
אל תשכחו לחזור ולשכתב את הפתיחה כשסיימם לכתוב את היצירה כולה, מפני שלעיתים קרובות נחוץ לנו להגיע לסוף ולהבין לעומק את העלילה שיצרנו כדי לדעת אם פתחנו במקום המדוייק, המסקרן והמרגש ביותר.
כמה פעמים קרה לכם שהרמתם ספר חדש בחנות, קראתם כמה משפטים ומיד החלטתם שאתם אוהבים את הספר הזה או שאתם שונאים אותו? אנו חיים בעידן בו אינספור גירויים נלחמים על תשומת לבנו. וכצרכני תרבות אנחנו מסוגלים להחליט תוך דקות ספורות (או פחות) אם לתת צ'אנס או לא. אם לא נשבה את הקורא שלנו תיכף ומיד בקסם שיצרנו אנחנו עלולים לאבד אותו. אז איך כותבים פתיחה מוצלחת שתבטיח שהקורא ישאר עמנו גם במהלך מאות העמודים הבאים?
א. בלי תיאורים
אישית אני אוהבת מאוד תיאורי נוף וטבע אבל עדיף לא להכביר בתיאורים בפתיחה אלא לוותר עליהם לטובת אלמנט דרמטי יותר. זכרו שתוכלו לספק את האווירה המדוייקת מאוחר יותר כאשר הקורא כבר יהיה שבוי בכיסכם.
ב. סקרנות
אחת הדרכים הבדוקות ללכוד את הקורא היא לעורר את הרגש האנושי העמוק והיפה הידוע כסקרנות. פתיחה קלאסית מעלה שאלה. בין אם ברמה העלילתית (מי רצח את הגופה ששוכבת לפנינו בשלולית דם) ובין אם ברמה הרגשית (האם לבו הפגוע והפצוע של הגיבור מסוגל עדיין להיפתח לאהבה). לא צריך יותר ממשפט או שניים כדי להכניס את הקורא לסיטואציה מסקרנת שרוצים לדעת כיצד תתפתח.
ג. הזדהות
גיבור בקונפליקט מעורר בנו הזדהות, ולכן אל תהססו לצלול מיד לעומק הקונפליקט הרגשי של הגיבורה (היא מאוד רוצה ללכת לחתונה של חברתה הטובה אבל חוששת לפגוש שם את האקס) או של הגיבור (אין לו כסף לקנות את המכונית הזאת, אבל הוא חייב, ממש חייב, כי אחרת מה החיים האלו שווים לעזאזל?)
ד. שכתוב
אל תשכחו לחזור ולשכתב את הפתיחה כשסיימם לכתוב את היצירה כולה, מפני שלעיתים קרובות נחוץ לנו להגיע לסוף ולהבין לעומק את העלילה שיצרנו כדי לדעת אם פתחנו במקום המדוייק, המסקרן והמרגש ביותר.
