8.03.2015

איך לכתוב סיפור קצר הכי טוב שאפשר?



כתבתם סיפור קצר? ברכותי.
עכשיו נשאלת השאלה איך נעבוד עליו בעריכה ונהפוך אותו לסיפור הקצר הכי טוב שאפשר.
אני מאוד אוהבת את הפורמט של סיפור קצר, בעיני זה פורמט מבריק ומאתגר. סיפור קצר צריך להיות מלוטש כיהלום. מדוייק. בלי מילה מיותרת. אז הנה חמישה כללים קצרים ופשוטים לשיפור הסיפור שלכם.
האם הגיבור שלכם מיצה את התהליך שלו? לסיפור קצר יש גיבור מרכזי אחד בלבד. ולמרות שמדובר ביצירה קצרה הוא חייב לעבור תהליך. שינוי. תובנה. משהו שנפתח. משהו שנסגר. בעבודות של כותבים רבים אני רואה היסוס. בעיקר לקראת סוף הסיפור. רוב הכותבים לא יודעים איך לסיים. הם לא ברורים לגבי התהליך של הגיבור ולכן הם מעדיפים להישאר מרומזים. להשאיר סוף פתוח שבעצם לא מתחייב. אז תבדקו עכשיו האם באמת אמרתם על הגיבור שלכם את כל מה שיכולתם להגיד עליו. האם הסיפור התפתח. האם בגיבור באמת חל שינוי. תבדקו שהוא עבר את התהליך שלו ללא רחמים מצדכם. ואל תתחמקו לסופים פתוחים. אל תפחדו להגיד משהו החלטי על הגיבור כי סיפור קצר צריך להשאיר רושם.

השתמשו במוטיב חוזר. מוטיב חוזר הוא אלמנט סגנוני שעוזר להדגיש את המסרים שלכם ולארוז את הסיפור באופן אלגנטי. המוטיב יכול להיות כל דבר שחוזר ומופיע בסיפור: דמות. צבע. חפץ. חיה. חלום. זיכרון. למוטיב יש משקל רגשי ומשמעות. הוא מסייע לכם להעביר את המסר שלכם. והשימוש בו יוצר תחושה של שליטה סגנונית. המוטיב לא צריך לחזור יותר משלוש פעמים, למשל בהתחלה, באמצע ובסוף. והחזרה כמובן יכולה להיות בוריאציות. למשל, אם הסיפור עוסק בהעמדת פנים אתם יכולים להשתמש במוטיב של מסיכה. פעם אחת מסיכה אפריקאית שתלויה על הקיר, פעם שניה מסיכה של ילד ברחוב ופעם שלישית פנים דמויי מסיכה או חלום. בדקו אם השתמשתם במוטיב חוזר ושקלו להכניס אותו כדי להדק את הסיפור.

נקו את הדימויים. השפה בסיפור קצר חייבת להיות מדוייקת. אם אין לכם ביטחון בשימוש בדימויים אני ממליצה לוותר עליהם. דימוי הוא חרב פיפיות. אם לא הצלחתם ליצור את הדימוי הנכון אז וותרו עליו כי דימוי אחד מיותר עלול להרוס סיפור שלם. אין דבר יותר גרוע מדימוי בנאלי ולעוס ולסיפור הקצר שלכם אין פנאי להחלים מדימוי כזה. אז אם אתם רוצים ללכת על הצד הבטוח נקו את הדימויים. ואם אתם גאים בדימויים שלכם אז תוודאו שיש לכם סיבה טובה. מילת המפתח – רעננות. דימוי טוב הוא דימוי מפתיע. אם זה דימוי שכבר שמענו במקום אחר אז עדיף לוותר.

היזהרו מפואנטה צפויה מראש. יש אנשים שאוהבים לכתוב סיפורי פואנטה. וזה אומר שבסוף יש איזה טוויסט שמעניק משמעות חדשה לכל העלילה. למשל סיפור אהבה שאמור להיות בין גבר לאישה, ובמשפט האחרון מסתבר שהאהבה של הגבר היא בכלל למכונית שלו. מצחיק, הא? או שאולי לא? סיפורי פואנטה הם לא הדרך היחידה להתמודד עם מבנה של סיפור קצר. לטעמי סיפורי פואנטה עלולים להיות בעיייתיים מפני שכל הסיפור עלול להפוך להתחכמות. אם כבר בחרתם בז'אנר הזה תעשו לעצמכם טובה ותוודאו לפחות שהפואנטה לא צפויה מראש. כי אין דבר יותר מייבש מסיפור עם פואנטה צפויה.

האמת הפנימית שלכם. קחו לכם רגע והיזכרו עם איזה תחושות התחלתם לכתוב את הסיפור. מה רציתם להגיד? מה ביקשתם להביע? ועכשיו תהיו כנים עם עצמכם. האם הסיפור באמת הלך לאן שרציתם? אל תפחדו ממה שאתם רואים. יכול להיות שלא הצליח לכם במאה אחוז. זה הזמן לישר את הסיפור ולוודא שהוא באמת מביע את האמת הפנימית שלכם. אחרת מה הטעם?