8.03.2015

איך לכתוב סיפור קצר הכי טוב שאפשר?



כתבתם סיפור קצר? ברכותי.
עכשיו נשאלת השאלה איך נעבוד עליו בעריכה ונהפוך אותו לסיפור הקצר הכי טוב שאפשר.
אני מאוד אוהבת את הפורמט של סיפור קצר, בעיני זה פורמט מבריק ומאתגר. סיפור קצר צריך להיות מלוטש כיהלום. מדוייק. בלי מילה מיותרת. אז הנה חמישה כללים קצרים ופשוטים לשיפור הסיפור שלכם.
האם הגיבור שלכם מיצה את התהליך שלו? לסיפור קצר יש גיבור מרכזי אחד בלבד. ולמרות שמדובר ביצירה קצרה הוא חייב לעבור תהליך. שינוי. תובנה. משהו שנפתח. משהו שנסגר. בעבודות של כותבים רבים אני רואה היסוס. בעיקר לקראת סוף הסיפור. רוב הכותבים לא יודעים איך לסיים. הם לא ברורים לגבי התהליך של הגיבור ולכן הם מעדיפים להישאר מרומזים. להשאיר סוף פתוח שבעצם לא מתחייב. אז תבדקו עכשיו האם באמת אמרתם על הגיבור שלכם את כל מה שיכולתם להגיד עליו. האם הסיפור התפתח. האם בגיבור באמת חל שינוי. תבדקו שהוא עבר את התהליך שלו ללא רחמים מצדכם. ואל תתחמקו לסופים פתוחים. אל תפחדו להגיד משהו החלטי על הגיבור כי סיפור קצר צריך להשאיר רושם.

השתמשו במוטיב חוזר. מוטיב חוזר הוא אלמנט סגנוני שעוזר להדגיש את המסרים שלכם ולארוז את הסיפור באופן אלגנטי. המוטיב יכול להיות כל דבר שחוזר ומופיע בסיפור: דמות. צבע. חפץ. חיה. חלום. זיכרון. למוטיב יש משקל רגשי ומשמעות. הוא מסייע לכם להעביר את המסר שלכם. והשימוש בו יוצר תחושה של שליטה סגנונית. המוטיב לא צריך לחזור יותר משלוש פעמים, למשל בהתחלה, באמצע ובסוף. והחזרה כמובן יכולה להיות בוריאציות. למשל, אם הסיפור עוסק בהעמדת פנים אתם יכולים להשתמש במוטיב של מסיכה. פעם אחת מסיכה אפריקאית שתלויה על הקיר, פעם שניה מסיכה של ילד ברחוב ופעם שלישית פנים דמויי מסיכה או חלום. בדקו אם השתמשתם במוטיב חוזר ושקלו להכניס אותו כדי להדק את הסיפור.

נקו את הדימויים. השפה בסיפור קצר חייבת להיות מדוייקת. אם אין לכם ביטחון בשימוש בדימויים אני ממליצה לוותר עליהם. דימוי הוא חרב פיפיות. אם לא הצלחתם ליצור את הדימוי הנכון אז וותרו עליו כי דימוי אחד מיותר עלול להרוס סיפור שלם. אין דבר יותר גרוע מדימוי בנאלי ולעוס ולסיפור הקצר שלכם אין פנאי להחלים מדימוי כזה. אז אם אתם רוצים ללכת על הצד הבטוח נקו את הדימויים. ואם אתם גאים בדימויים שלכם אז תוודאו שיש לכם סיבה טובה. מילת המפתח – רעננות. דימוי טוב הוא דימוי מפתיע. אם זה דימוי שכבר שמענו במקום אחר אז עדיף לוותר.

היזהרו מפואנטה צפויה מראש. יש אנשים שאוהבים לכתוב סיפורי פואנטה. וזה אומר שבסוף יש איזה טוויסט שמעניק משמעות חדשה לכל העלילה. למשל סיפור אהבה שאמור להיות בין גבר לאישה, ובמשפט האחרון מסתבר שהאהבה של הגבר היא בכלל למכונית שלו. מצחיק, הא? או שאולי לא? סיפורי פואנטה הם לא הדרך היחידה להתמודד עם מבנה של סיפור קצר. לטעמי סיפורי פואנטה עלולים להיות בעיייתיים מפני שכל הסיפור עלול להפוך להתחכמות. אם כבר בחרתם בז'אנר הזה תעשו לעצמכם טובה ותוודאו לפחות שהפואנטה לא צפויה מראש. כי אין דבר יותר מייבש מסיפור עם פואנטה צפויה.

האמת הפנימית שלכם. קחו לכם רגע והיזכרו עם איזה תחושות התחלתם לכתוב את הסיפור. מה רציתם להגיד? מה ביקשתם להביע? ועכשיו תהיו כנים עם עצמכם. האם הסיפור באמת הלך לאן שרציתם? אל תפחדו ממה שאתם רואים. יכול להיות שלא הצליח לכם במאה אחוז. זה הזמן לישר את הסיפור ולוודא שהוא באמת מביע את האמת הפנימית שלכם. אחרת מה הטעם?


5 תגובות:

  1. היי הגר,
    תודה על הפוסט הנהדר. אשמח לקבל ממך עצה - אני כותב מצוין בכל מה שקשור לתיאור של חיי הפרטיים והאירועים שחוויתי. זה זורם מתוכי כמו נהר ובאיכות גבוהה. העניין הוא שמבחינה פסיכולוגית, כשאני מנסה לכתוב תיאורים דומים בפרוזה - אני נחסם, כנראה משום שאני מנסה לנטרל את עצמי מתוך היצירה ולכן אני פחות מצליח להשתתף רגשית בכתיבה. אולי זה כי תו"כ שאני כותב - אני מדמיין שאחרים קוראים את זה, מחשבה שמלחיצה אותי.
    אשמח לדעת האם יש לך רעיון כיצד להתגבר על הבעיה הזו?

    השבמחק
  2. שאלה לי אליך, מדוע אתה מנסה "לנטרל את עצמך מתוך היצירה"? לגיטימי לכתוב על עצמך אם זה מה שמוציא ממך את הטוב ביותר. ואם זה כתוב טוב מספיק זה עשוי אפילו לעניין אחרים :-)
    אתה יכול להשתמש בעצמך כגיבור של סיפור דמיוני. להתבסס על רגשותיך ומחשבותיך, קונפליקטים שלך ואפילו אירועים שהתרחשו ולקחת את זה עמוק לארץ האפשרויות הלא מוגבלות. וכמובן להעניק לעצמך שם אחר ועוד קישוטים כמו מראה אחר, גיל אחר, בית אחר. כך נוצרת פרוזה.

    השבמחק
  3. גדלתי בתורי ילדה עם הורים שהקושי היה מה לאכול הייתי ילדה ביישנית ומופנמת הגעתי לגיל 18 בגיל 19 הכרתי גבר יפה תואר וגזעי ושלטן והתאהבתי בו ולא הסתכלתי מה שיש בפנמיות שלו בכל פעם דהיה מכה אותי באכזריות הייתי פוחדת להתלונן אחרי הכל ישב גם בבתי סוהר כדלתי בפחד הבתי ממנו 2 בנים וגם עברו מה שעברתי לכך חיי ספגתי מכות וכל משפחתי לא הייתה מתערבת כי היה לך פחד להתערבב עם עברין הוא היה שתין ומעשן בכמיות המכות שקיבלתי ממנו עד כדי שאני בנס בחיים ישב בהפסקות 15 שנה ולבסוף קיבלתי אומץ ורציתי להתגרש והוא אז היה בבית הסןהר הביאו אותו באזיקים ושם ברבנות התגרשנו הוא חזר לכלא ואני אל ביתי הוא היה מתקשר ומאיים עלי שהשלח לי אנשים חייתי בפחד גם שהייתי גרושה אחרי כמה שנים הוא נפטר מסרטן בגרון ךמרות שהייתי גרושה ילדי הגדול עשה לו את הלוויה בביתיאחרי כמה שנים עברתי תאונה ושברתי את מרפק הירך היה שיקום ארוך עבדתי אחרי שהחלמתי למרות זאת שלא הזכרתי הבעל שלי לא עבד בחיים אני הייתי 4עמודים של הבית וארי שנתיים עברתי עוד תאונה בכביש עם האופנים שברתי חוליה בגב ושוב לקח זמן ההחלמה בקיצור עברתי עוד תאונה בפעם השלישית שה הרסקתי את מרפק היד הילדים גדלו בסבל רב השתוללו היו מכים ילדים ואני לא יכולתי לנוח לא יום ולא לילה היום הגיעו לגיללאים בוגרים חיים איתי בבית וגם שולטים בי ותמיד הייתי מפוחדת היה להם בעיה נפשית עד כדי כך עד היום לא ראיתי יום של שלוה אני חיה בבית של חלמיש שכירות מוגנת עם ילדים שלקחו את הגנים של אבא בקיצור אין לי יום שעובר עלי טוב אלו הם חיי חיים שלא נגמרים אבל אני חיה ושורדת עד מתי אני לא יודעת ילדים שגרים גרים האמא ושולטים ואני הילדה ולא האמא זהו אין לי כוח לכתוב זהו סוף

    השבמחק
  4. תודה רבה! מעניין ומחדש.

    השבמחק
  5. תודה רבה על השיעור המצויין בכתיבה יוצרת

    השבמחק